את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן
מוכרחים להמשיך לנגן,
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק

שניים ממבנה חרדל - הלך
ארבע ממבנה אגוז - הלך
כמו נבל גדול בעל אלף מיתרים
שמנגן ומנגן ומנגן,
וכפעם בפעם פוקע מיתר
וממשיכים לנגן על מיתר אחד פחות,
ועוד מיתר אחד פחות
ומיתרים פקעו ולא חזרו
חלקם חזרו וימשיכו לנגן
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן

את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן
מוכרחים להמשיך לנגן,
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק

יש לנו שתי דרכים לנגן
אחת לפי תווים כתובים מראש
ולפעמים אין תווים
אין תווים וצריך לנגן בלי תווים
וזה מה שעשינו הפעם
ולמרות שפקעו מיתרים
המנגינה היתה טובה
והיא נשמעת היטב היטב בכל המקומות
ואנו נמשיך להשמיע אותה

את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן
מוכרחים להמשיך לנגן,
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק

עַל כַּנְפֵי הַכֶּסֶף רְכוּבִים
אַבִּירֵי הָרוּחַ בֶּעָבִים
הָעַזִּים וְהַטּוֹבִים
כִּבְנֵי-רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף

וּבְתוֹךְ שָׁמַיִם נְקִיִּים
זוֹהֲרִים שִׁבְעַת הָרְקִיעִים
וַאֲנַחְנוּ מַמְרִיאִים
מִגּוֹלָן וְעַד יַם-סוּף

נָס הַיָּם וַיִּסֹּב אָחוֹר
וְהַנָּהָר – חֲרָבָהּ
טָס אָחִי וּפָנָיו לָאוֹר
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה

הַסֻּלָּם רַגְלָיו בָּאֲדָמָה
אַךְ רֹאשׁוֹ בִּשְׁמֵי הַמִּלְחָמָה
טָס אָחִי אֶל מוּל חַמָּה
כִּבְנֵי-רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף

הוּא חוֹלֵף כְּלַהַב-הַחֶרְמֵשׁ
הוּא כַּחֵץ שָׁלוּחַ וְלוֹחֵשׁ
הוּא כּוֹתֵב מִכְתָּב שֶׁל אֵשׁ
מִגּוֹלָן וְעַד יַם-סוּף

נָס הַיָּם וְיָסֹב אָחוֹר
וְהַנָּהָר – חֲרָבָהּ
טָס אָחִי וּפָנָיו לָאוֹר
וְדִגְלוּ עָלַי אַהֲבָה

עַל כַּנְפֵי הַכֶּסֶף רְכוּבִים
אַבִּירֵי הָרוּחַ בֶּעָבִים
הָעַזִּים וְהַטּוֹבִים
כִּבְנֵי-רֶשֶׁף
יַגְבִּיהוּ
עוּף

דרך, דרך, נתיבה

יָצְאוּ, יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בַּחוּרַים,
יָצְאוּ עַזֵּי כְּתֵפַיִם וְחָזֶה,
וּבְעֵת שֵׂאתָם, שֵׂאתָם אֶת הָרַגְלַיִם
נָשְׂאוּ אִתָּם שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:

דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה,
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה,
מֶרְחַקַּיִךְ אֲרֻכִּים,
לִרְגָבַיִךְ אֵין חֻקִּים.
נַחֲשִׁי-נָא לִי, הַדֶּרֶךְ,
הַמֶּרְחָק, אַתָּה הַגֵּד:
שְׁנֵי רֵעִים יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ,
מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

עַד דָּם טִפְּסוּ בַּסֶּלַע בַּחוּרַים,
חָצוּ רֵעִים בַּמַּיִם עַד חָזֶה,
אַךְ בְּשֵׂאתָם, שֵׂאתָם אֶת הָרַגְלַיִם
נָשְׂאוּ אִתָּם שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:

דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה,
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה,
דֶּרֶךְ עֹנִי וְעַרְעָר,
דֶּרֶךְ נְחוּשָׁה וּגְזָר.
נַחֲשִׁי-נָא לִי, הַדֶּרֶךְ,
הַמּוֹרָא, אַתָּה הַגֵּד:
שְׁנֵי רֵעִים יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ,
מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

עָיְפוּ, עָיְפוּ לָמָוֶת בַּחוּרַים,
הִכְּתָה צִיָּה עַל רֹאשׁ וְעַל חָזֶה,
אַךְ עוֹד נָשְׂאוּ, נָשְׂאוּ אֶת הָרַגְלַיִם
וְעוֹד נָשְׂאוּ שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:

דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה,
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה,
דֶּרֶךְ יֶגַע וְאוֹיֵב,
דֶּרֶךְ לְעַזֵּי הַלֵּב.
וְעֵדָה אַתְּ לָנוּ, דֶּרֶךְ,
וְכוֹחֵנוּ לָנוּ עֵד:
טוֹב הוּא מוֹת הַמֵּת בַּדֶּרֶךְ
מִשּׁוּבוֹ שֶׁל הַבּוֹגֵד.

נָפַל שָׁדוּד אֶחָד מִבֵּין הַשְּׁנַיִם,
שָׁמַט אָחִיו רֹאשׁוֹ עַל הֶחָזֶה,
אַךְ בְּשֵׂאתוֹ שֵׁנִית אֶת הָרַגְלַיִם,
נָשָׂא אִתּוֹ שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:

דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה,
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה,
מֵרְגָבַיִךְ וְסַלְעֵךְ
קוֹל אָחִי צוֹעֵק לִי: לֵךְ!
לֹא עָנִית לִי עוֹד, הַדֶּרֶךְ,
לֹא עָנִיתָ, לֵיל יוֹקֵד:
שְׁנֵי אַחִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ,
מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

וְעֵת נָפַל שֵׁנִי מִבֵּין הַשְּׁנַיִם,
עֵת נָח רְחַב-כְּתֵפַיִם וְחָזֶה,
נָשְׂאוּ רוּחוֹת אֶת שִׁיר הַבַּחוּרַים,
נָשְׂאוּ רוּחוֹת שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:

דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה,
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה,
לִרְגָבַיִךְ אֵין חֻקִּים,
לְנוֹפְלַיִךְ אֵין מֵקִים.
וְיוֹדַעַת אַתְּ, הַדֶּרֶךְ,
וַאֲנִי, הָרוּחַ, עֵד:
רַק הַמֵּת בָּךְ, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ,
לֹא יָשׁוּב מִמֵּךְ בּוֹגֵד.

לא אשכח זאת רעי
איך על גב נשאתני
ותזחל אתי הר וגיא.
לא אשכח לך זאת
איך למות לא זרקתני
בחבקי צווארך כחבקי את חיי.

הנה לילה רעי
הניחני הפעם.
הנה לילה רעי
הניחני וברח
כי מכות רקותי
כי הלב הולם פעם
כי השמש, השמש
עלי לא יזרח.

הישבע רק רעי
אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי
מה תאמר שם כזאת
הוא רדף הבלים
והיה רועה רוח
אבל מת כמו איש
היודע עשות.

עד הבוקר רעי
לא תקום בי עוד רוח
אך עד בוקר אני
לא אשכח לך זאת.